טועמים בשטח

אמיר תיבון, ממליץ: מסעדת ’האחים אסמר’, פאראדיס (פורודיס)

אוכלים ונהנים בפחות מ-45 שקלים. כפר (פורודיס) פראדיס, ליד זכרון יעקב
אמיר תיבון, ממליץ: מסעדת ’האחים אסמר’, פאראדיס (פורודיס)
בשבועות האחרונים פנו אליי באופן אישי, בהזדמנויות שונות, גולשים שונים, אשר קוראים באדיקות באתר, בבקשה שנשמעה לי מטורפת בתחילה, אך נעשתה הגיונית יותר ויותר ככל שהלחץ החברתי לקיימה התגבר.

הבקשה-הצעה שלהם, הייתה להתחיל באתר מדור חדש, ביקורת על מסעדות. ההצעה המקורית הייתה טור ביקורת רגיל- כמו שאפשר למצוא גם ב’הארץ’, ב’ידיעות אחרונות’ ופחות או יותר גם בביטאון הצה”לי ’במחנה’, כשאת המסעדות מחליפים המטבחים הצה”ליים. מה מופיע במדורי הביקורת הרגילים של העיתונים השונים?

לרוב, הממליצים-מבקרים מגיעים למסעדות טובות, בכל רחבי הארץ, וכותבים את דעתם האוהדת/מלאת ביקורת על המקום. “זה עובד בכל העולם, למה שלא יעבוד באתר לגוז?”. מחשבה הגיונית. שיכנעה אותי שביקורות על מסעדות יקרות לא יהיו טובות לאתר של בני-נוער.

אבל מחשבה נוספת בנושא והתייעצות עם הגולשים, שהציעו את רעיון קטגוריית האוכל בלגוז, הביאו לתפנית חדה והוחלט בשעה טובה ומוצלחת לעשות משהו חדש ומיוחד.

כרגע שוררת במדינה שלנו תקופת מיתון קשה. לא לכולנו, בני נוער, בפרט, יש כסף לצאת כל שבוע למסעדת יוקרה זו או אחרת, וכל יוצאי המסעדות שלא מגיעים למקומות סופר-יקרים, אבל עדיין משלמים הרבה בשביל ההנאה שלהם, בכל זאת היו מעדיפים משהו זול יותר ועדיין איכותי.

צריך שיהיה מקום אחד בעיתונות שבו מתוך מחשבה הגיונית יוחלט להקדיש את ביקורות המסעדות – לאו דווקא, למקומות הכי יוקרתיים ומסוגננים, אלא דווקא, לאותם מקומות שבהם אפשר לאכול אוכל טוב – ולשבוע כהוגן, בפחות מארבעים וחמישה שקלים, לבן-אדם.

מדור כזה, יכול להועיל לכולם בתקופה שכזו ולבני-נוער בכל תקופה, מכיוון שגם בימים טובים יותר שיגיעו ב”ה, לא לכולנו יש את הרצון לשלם 80 שקלים, על הזכות לאכול בכיף.

החלטתי להתחיל עם כל “העניין” בביקור במקום טוב, מסעדת ’אחים אסמר’ בכפר הערבי (פורודיס) או בשון העם; פראדיס, שיושב על כביש 4, קרוב מאוד למושבה זכרון יעקב.

בפראדיס, מתגוררים כמה עשרות אלפי תושבים, אוכלוסיית הכפר היא מוסלמית. אפשר למצוא בכפר, הרבה מקומות עם חומוס טוב מאוד ורובם גם זולים, אפילו יותר מהחומוסייה הממוצעת. למרות זאת, כבר תקופה ארוכה שהשכנים מזכרון יעקב, לא מבקרים כמעט בכפר. המצב הבטחוני, מן הסתם.

האבטלה בפראדיס מתברר, גבוהה מאוד, מאד מאד, המיתון הכלכלי הקשה לא פסח על הכפר ומהומות אוקטובר, שהבריחו ממנו רבים מציבור הקונים היהודי שעליו התבסס כלכלית, רק הריעו את המצב.

לפני כשנתיים וחצי יצא לי לאכול עם הוריי בזמן טיול משפחתי באזור אצל האחים אסמר. אחי הקטן, הזמין אז שניצל, אבל בפעם האחרונה, שהייתי שם, אחרי תקופה אחרונה שלא ביקרתי בפראדיס, השניצל כבר הוסר מהתפריט.

האם יש לכך קשר לעובדה שהרבה פחות יהודים מזכרון יעקב והאזור מגיעים למסעדה?

בכל מקרה, האחים אסמר, הוא מקום שאפשר לקרוא לו חומוסייה טובה. איך שופטים חומוסייה, מה הופך אותה לטובה? כשהחלטתי להתחיל את המדור הזה, היו לי הרבה התלבטויות. הרי בשביל לאכול ולשבוע ב-25 שקלים, אפשר פשוט להיכנס לסניף הבורגר-ראנץ’, הקרוב לביתכם.

למה ללכת לחומוסייה בפראדיס? ובכן, החוכמה היא למצוא מקום שכיף לאכול בו, ועדיין לצאת בזול. לא מקום שבו מהרגע שאתה מתיישב אתה רק מת להתחפף הביתה, לא מקום שהשירות בו לא אדיב, לא מקום שהאוכל בו מלא ברכיבים גנטיים, שהשד יודע מאיפה הגיעו…

המסעדה של האחים אסמר היא מסוג המקומות שאדם כמוני, נכנס אליהם וישר מרגיש בנוח. חומוסייה טיפוסית – דוכן עם סלטים ומטבח קטן מאחוריו, חבורה מפוזרת של שולחנות עם כיסאות פלסטיק לידם, קצת אבק ולכלוך בפינה, אבל רק בפינה, ריח חריף של תבלינים. ואולי החלק הכי כיפי בישיבה בפראדיס, היא הבריזה שמגיעה מכיוון הים. הכפר אמנם, לא יושב ממש על הים, אבל הוא קרוב מספיק בשביל שהרוח תלטף את פניכם ברכות.

לפני הכל, סלטים על חשבון הבית – צלחת של מלפפונים חמוצים, צלחת של סלט טורקי חריף וטוב, צלחת של זיתים ירוקים, וצלחת של כרוב לבן חמוץ. אני הכי אהבתי את הסלט הטורקי ועשיתי טעות כשחיסלתי כמויות גדולות מדי, לפני שבכלל הגיע מישהו לקחת הזמנה.

אחר כך, מגיעה גם ערימה של פיתות חמות מהתנור. אני אמנם לא נמנה על סוג האנשים שמגיעים לחומוסיה ומתנפלים על הפיתות מבלי לחכות לחומוס, אבל הפיתות של האחים אסמר הן באמת טובות, מהסוג שכיף לעשות בכל קומזיץ עם טאבון – קצת שרופות, קצת קשות, חמות וטעימות.

הפיתות נחטפות במהירות, הן מלוות את הטעם החריף של הסלט הטורקי ויוצרות איזון שמקל על הזולל. אחר כך, מגיעה מנה של חומוס. החומוס של האחים אסמר, עשה לעצמו שם כחומוס הטוב ביותר בכפר וטעימה ראשונה, מראה שההכתרה הזו מוצדקת.

החומוס, מגיע עם חופן גרגרים באמצע, ומעליו מפוזרים תבלינים טובים מכל הבא ליד. קצת שום, קצת פפריקה. שמן זית כמובן, אפשר לשבת ולנגב ככה שעות על גבי שעות. זה בדיוק מה שחשבתי שיקרה אחרי שצלחת ראשונה של חומוס חוסלה בתוך פחות משתי דקות. <!–Paradise_01.htm–> * הכותב אמיר תיבון, נמנה על צוות אתר מגזין הנוער הישראלי ברשת לגוז

No votes yet.
Please wait...

About the author

כתב מתכונים כאן ישראל

כתב מתכונים כאן ישראל

כתב מתכונים כאן ישראל, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

Topics