אני דוגלת בגישה החדשנית לתזונה הגורסת, כי אפשר לטפל בבעיית התאווה למזון בלי להשתולל, מדי פעם, בזלילה חסרת מעצורים ובלי לחוש כל העת תחושה של חסר וקיפוח. הדרך היא להתפנק, מדי פעם, במזונות ה”אסורים”, בתנאי ששומרים על כמה כללים ועצות. הנה עשרה מהם:
מי מאתנו לא חווה זאת – התאווה הפתאומית לשוקולד, או לגלידה; היקיצה באמצע הלילה והרצון העז לפיצה, או לפרי; האישה ההרה השולחת את בעלה באישון לילה להביא לה עוגייה; מצב-הרוח הרע המשלח אותנו למקרר, לחטוף משהו.
Fridge_t180k-n_17-2-05_04.jpg
כאשר התאווה גוברת על כוח הרצון, ישנם המסוגלים להפוך את הבית בחיפוש נואש אחר משהו מתוק. מה אם כן, קורה כאן? ליקוי נפשי? איתות גופני, כי משהו חסר במזוננו היום-יומי? שאלה זו מעסיקה, לא מעט, את החוקרים ואת אנשי המקצוע ויש בידם גם מספר תשובות.
הגורם הנפשי והתאווה
תיאוריה אחת טוענת, כי הכמיהה למתוק נובעת מהחיפוש אחר העונג. כימיקלים מסוימים בגוף, הקרויים אופיאטיים, קובעים אם מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות מסיבים לנו עונג. תיאוריה זו הוכחה רק חלקית במחקרים שהראו, כי כאשר ניתנו לבעלי חיים תרופות הבולמות את השפעת החומרים האופיאטיים, קטן רצונם לאכול מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות.
עם זאת, נכונה הדעה, כי הגורם הנפשי ממלא תפקיד חשוב בתאווה למזון. מניעה ביודעין של מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות, עומדת ביסוד הזלילה, שבאה בעקבות הכמיהה למזונות אלה. כי הרי כל אחד מאתנו אוהב לאכול מזונות מאלה שהזכרנו. אולם אנשים הנמצאים בדיאטה, או לפחות מודעים לבעיות משקל גופם, חושבים שעליהם להיות שונים מזולתם.
רבים מהם מאמינים, כי הם חייבים להיות מסוגלים לוותר לחלוטין על מזונות עשירים בסוכר, בשומנים וכמובן בקלוריות. אולם ככל שמזונות אלה נמנעים מהם, כן גדלה בקרבם הכמיהה עד שרבים מהם נשברים וכאילו מתוך נקמה מתחילים בזלילה, לעיתים קרובות מלווה ברגשות אשם, שרק מחמירות את בעיית עודף המשקל שלהם.
אני דוגלת בגישה החדשנית לתזונה הגורסת, כי אפשר לטפל בבעיית התאווה למזון בלי להשתולל, מדי פעם, בזלילה חסרת מעצורים ובלי לחוש כל העת תחושה של חסר וקיפוח. הדרך היא להתפנק, מדי פעם, במזונות ה”אסורים”, בתנאי ששומרים על כמה כללים ועצות. הנה עשרה מהם:
עשרה כללים
super size me_t180k-n_id=5402_02.jpg
1. זלילה אינה חייבת להיות התגובה האוטומטית לכמיהה למזון. במקום להיות קרבן חסר ישע, הנתון לחסדי התאוות שלך, בידך להחליט כיצד לבלום אותן. שאל עצמך האם לאכול עכשיו? יותר מאוחר? או בכלל לא? האם לאכול את מה שאני מתאווה לו כרגע, או משהו אחר? כלומר; יש באפשרותך לבלום את הכמיהה, לפחות במידה מסוימת, ולראותה כהצעה ולא כציווי שאין עליו עוררין. הדבר הוא בר-ביצוע.
2. אם תחליט לשלוט בתאווה, קרוב לוודאי שתיכשל. אתה מנסה לשלוט בתאווה פתאומית לגלידה. אתה מתחיל להילחם בה, לצעוד, לקרוא, לצפות בטלוויזיה, לעבוד, לעשות כל מה שיסיח את דעתך מהגלידה. אבל היא מרחפת כצל מעל ראשך. לבסוף אתה נכנע וזולל מנת גלידה גדולה מהרגיל, כועס על עצמך ומחליט, כי בפעם הבאה תצליח. אך לא כך יהיה. לעומת זאת, אם לא תתעלם מהתאווה הפתאומית ותיקח כפית או שתיים מן הגלידה, או עדיף, כמובן, גלידה דלת קלוריות (ממנה תוכל לאכול יותר), כי אז הרגעת את הכמיהה. מלת המפתח היא אפוא טיפול בנושא ולא ניסיון לשלוט בו.
3. דילוג על ארוחות רק מחמיר את הבעיה. אסור להגיע לידי רעב. יש לכן לאכול, לפחות, שלוש ארוחות מלאות ומזינות במשך היום. על התפריט להיות מגוון, מאוזן מבחינת אבות המזון שבו ולהכיל גרעינים מלאים, ירקות, פירות וכמויות נאותות של מוצרי חלב, בשר דל שומן ודגים. יש לשלב, בין הארוחות, מנות פרי, או מוצרי חלב דלי קלוריות ודלי שומן. גם בזה אין ביטחון כי התאוות למזון ייעלמו, אך הן יפחתו עד לרמה שניתן בה להתמודד עם הבעיה.
4. התאוות למזון גואות ושוככות בגלים. כל החכמה היא “לרכוב” על הגל בלי להיכנע לו, כלומר; לעבור את המשבר. העובדה, כי יש באפשרותך להרגיע את התאווה רק אם תרצה, נותנת כוח להתמודד עמה ולהחליט מתי מרגיעים אותה.
5. אל תצמיד למזונות הגדרות של “מזון רע”, או “מזון טוב”. מה שקובע את משקלך אינו סוג המזון, כי אם הכמות שאתה אוכל ממנו. אפשר לטעום מכל דבר אם שומרים על הכלל “הכל במידה”.
6. עוגייה אחת אינה גורמת להשמנה, אבל רגשות אשם דווקא מעלות משקל. כי אז אתה נתקף בתחושה של כישלון, מסלק את כל העכבות ומחסל את כל חבילת העוגיות. אם טועמים מדי פעם ממזון אהוב במיוחד, עדיין אין בזה משום אובדן הכושר להתמודד עם הבעיה.
Fridge_t180k-n_17-2-05_01.jpg
7. אם אתה מונע מעצמך לחלוטין את המזון האהוב עליך, אתה רק מחריף את תחושת הפחד מפני הבאות. עדיף לפצות את התאווה, במידת מה, מאשר להימנע לחלוטין ממזון זה.
8. ברר לעצמך מה מעורר את התאווה הפתאומית למזון מסוים. במקרים רבים זה ניתן לזיהוי. למשל, בכל פעם שאתה חולף על פני מעדנייה מסוימת, מתעוררת בך תאווה עזה לעוגת קרם. נסה לבחור בדרך אחרת שתעקוף את “המכשול”. או אם, למשל, מתעורר בך הרעב בכל פעם שעגלת המזון חולפת במסדרון במקום העבודה, השתדל להתרחק מהמקום בשעה היעודה. רבת עם מישהו ומתעורר בך הצורך העז לרוץ אל המקרר ולפצות את עצמך, במקום זאת, צא החוצה לצעדה היומית שלך. כלומר; ניתן, במידה מסוימת, לעקוף את אותם איתותים חיצוניים המעוררים אצלנו את התאווה למזון מסוים, אם אנו מצליחים לאתר אותם ולעקפם.
9. אפשר לפרק את התאווה מנשקה בעזרת חמישה כללים: להמתין 10 דקות בטרם אוכלים, כדי שהפעולה תהיה במודע ולא מתוך דחף; להסיח את הדעת למשהו שמחייב ריכוז; להתרחק ממקום “החטא” – מהמקרר, מעגלת המזון, מהקפטריה; להשיב לעצמך על השאלה עד כמה המזון הזה חשוב לך ועד כמה אתה באמת רוצה בו; להחליט מהי הכמות שתאכל, ולאכול אותה לאט תוך התענגות על כל נגיסה.
10. פעילות גופנית מתמדת היא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול העצמי בהקטנת התאווה למזון. הפעילות הזו לא רק מפחיתה מתח שנגרם עקב חרדות וכמיהות שלא באות על סיפוקן, אלא שהיא גם מסיחה את הדעת מהאוכל ונותנת תחושה של סיפוק ורוגע.
__________
* הכותבת ד”ר רות קרייצר-רביב, הינה דוקטור לנטורופתיה ומוסמכת לפיזיולוגיה ודיאטה רפואית.
המאמר הובא באדיבות אתר starmed – פורטל הבריאות הישראלי
הוסף תגובה