ארוחות בבתי-ספר בארצות-הברית, כתבה ראשונה
בארצות-הברית, ילדים אוכלים בבתי-הספר ולומדים שם לאכול מוצרים מן החי בכמויות עצומות. בשנים האחרונות התפתחה מגמה של הכנסת מוצרים טבעוניים לארוחות בתי-הספר, מטעמי בריאות. אנו מביאים סקירה של מצב הארוחות בבתי-הספר בארצות-הברית, בעקבות המאבק להשגת ארוחות לטבעונים בבית-הספר בשדה בוקר, שסקרנו בשבוע שעבר, ולקראת הגעתו לארץ של הסרט התיעודי על נזקי מקדונלד’ס, “לאכול בגדול”.
התכנית הלאומית
Education_tzuna_180k-n_id=5319_01.jpg
ב-1946 עבר בארצות-הברית “החוק הלאומי לארוחות צהרים בבתי-הספר”. החוק נועד לקבוע תקנים תזונתיים ולהעניק סיוע לשכבות חלשות, על רקע של תת-תזונה בקרב ילדים רבים ברחבי הארץ. התכנית הלאומית לארוחות צהרים בבתי-הספר (NSLP) שנוסדה מתוקף החוק, מקיפה כיום קרוב ל-100,000 בתי-ספר והיא מגישה כמעט 27 מיליון ארוחות ביום. התכנית, באמצעות משרד החקלאות הפדרלי, מכתיבה תקנים תזונתיים ומסבסדת את בתי-הספר במזומן ובסחורות.
בתמורה לכך, צריכים בתי-הספר לעמוד בתקני משרד החקלאות ולספק לילדים מעוטי יכולת ארוחות חינם או בהנחה. לכאורה, הסדר “צודק” מבחינה חברתית – כאשר מי שצפויים לסבול הם “רק” החיות, שמהן מכינים חלק מן המוצרים. אם כך אמנם היו פני הדברים ודאי היה גורלן של החיות נגזר לתמיד.
אולם למעלה מיובל שנים לאחר ייסוד NSLP, הבעיות שונות לחלוטין מאלה שהטרידו את האמריקאים ב-1946. המחסור הכללי כבר אינו מהווה עוד בעיה משמעותית, אלא עודף קלוריות, שומן, מלח וסוכר. רבע מכלל ילדי הארץ סובלים ממשקל-יתר וממחלות רבות אחרות, שהארוחות המוגשות בבתי-הספר מסייעות בהתפתחותן.
שיעור השמנת-היתר בקרב הנוער הוכפל במשך 20 שנה בלבד. אמנם, התקנות הפדרליות דורשות (דרישה בלתי מחמירה כשלעצמה) שלא יותר מ-30% מכלל הקלוריות בארוחות בתי-הספר יתבססו על שומן, אולם הוראה זו אינה נאכפת. סקר לשנת 2003 מראה, ש-33% מהקלוריות בארוחות בתי-ספר יסודיים, מקורן בשומן. רק 20% מכלל בתי-הספר עמדו בתקן ורק 14% עמדו בהוראה, ששיעור הקלוריות שמקורן בשומן רווי לא יעלה על 10%. בקיצור – הילדים האמריקאיים אוכלים מזון ההורס את בריאותם, בחסות המדינה ובסיועה. על רקע זה גוברת כיום התביעה לספק לילדים מזון טבעוני בבתי-הספר.
כמו מקדונלד’ס
קשה להאמין, עד כמה מעודדים בתי-הספר בארצות-הברית צריכת מוצרים מן החי ומוצרים לא בריאים אחרים. מתכנני הארוחות מתרצים זאת בצורך להתחרות על טעמם של הילדים מול מסעדות מזון מהיר. המתכננים מתלוננים, שבהינתן אפשרות בחירה ללא חינוך הולם, הילדים מעדיפים את המוצרים מן החי משום שמוצרים אלה מתפרסמים בטלוויזיה, לעומת שתיקה פרסומית בכל הנוגע למוצרים צמחיים.
Education_tzuna_t180k-n_01.jpg
ברוח זו, מגישים המוני בתי-הספר המבורגרים, נקניקיות בשר, חתיכות עוף מטוגנות, פיצות עם גבינה ובשר, ואם יש מזון צמחי – זהו צ’יפס. כאשר מוגשות “חלופות לבשר” – לעתים קרובות זהו בשר מסוג אחר או גבינה. וכאשר ניתנת לילדים אפשרות לבחור במזון צמחי, במוסדות רבים עליהם להזמין את המנה הצמחית מראש – סיבוך המרחיק את האוכלוסייה הכללית ממזון צמחי. למעשה, אין זה מסובך כלל, ולעתים גם לא יקר, להעשיר את המזנון במוצרים מן הצומח. אולם למנהלי המטבחים פשוט אין ידע מתאים, וממילא משרד החקלאות פועל נגדם.
למי דואג משרד החקלאות?
שירותי אספקת המזון לבתי-הספר מתלוננים, שמזון מן הצומח יקר יותר מן המזון מן החי. עובדה זו מתמיהה מאוד, לאור העובדה שייצור מזון מן הצומח זול הרבה יותר. כיצד קרה שבתי-הספר הנכללים ב-NSLP אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות קציצות סויה, ותחת זאת נתונה בידיהם האפשרות להגיש לילדים מוצר יקר יותר? “ועדת הרופאים לרפואה אחראית” (PCRM) מסבירה:
משרד החקלאות פועל לפי אינטרסים של גורמים חקלאיים בעלי כוח ולכן הוא מספק מעט מאוד מרכיבים למנות דלות שומן וצמחיות. בכל שנה הוא קונה מיליוני קילוגרמים של “עודפי ייצור” של בשר חזיר, בקר, חלב ומוצרי בשר וחלב אחרים, כדי לתמוך ביצרני המוצרים מן החי, על רקע צניחת המחירים המתמדת של מוצריהם.
מוצרים אלה מופצים ל-NSLP במחירים נמוכים מאוד. במקביל לכך, מקשה משרד החקלאות על אספקת מן הצומח. למשל, מחוזות בתי-ספר צריכים לשלם כפליים כדי לספק קציצה צמחית דלת שומן, נטולת כולסטרול ועשירה בסיבים בהשוואה להמבורגר שומני ונטול סיבים. זאת משום שהממשלה מסבסדת בשר המבורגר אך לא קציצות צמחיות. בנוסף לכך, למרות עניין ציבורי עצום ומידע רב ממומחי תזונה, התכנית הלאומית NSLP אינה מספקת משקאות סויה המועשרים בסידן או מיץ תפוזים המועשר בסידן לבחירת התלמידים. אם בתי-הספר מעוניינים לספק משקאות כאלה – עליהם לשלם מחיר מלא, ובעשותם זאת הם גם מפסידים את מענק משרד החקלאות לארוחות מלאות. בנוסף לכל אלה, משרד החקלאות אינו מספק מתכונים למנות צמחיות ואינו מסייע ברכישה ובהפצה של מנות כאלה.
חלב ומחלות
diet_t180_id=4955k-n_02.jpg
נושא הזוכה ליותר ויותר תשומת-לב הוא בעיית החלב. הקורבנות העיקריים של תעשיית החלב הם, כמובן – הפרות. אולם מסתבר, שצריכת מוצרי חלב פרה פוגעת בבריאות הצרכנים האנושיים. ועדת הרופאים לרפואה אחראית ריכזה את המידע הרפואי בנושא והגישה עצומה למשרד החקלאות, בדרישה לכלול מוצרי סויה בתכנית הארוחות. מלבד ההשמנה שגורם השימוש הרב בגבינות שמנות, מציינת הוועדה נטייה למחלות נוספות, שמחזקת צריכת מוצרי חלב: אסטמה, אלרגיות, מחלות לב וסוגי סרטן מסוימים.
מעבר לכך, עידוד צריכת מוצרי חלב נושא גוון גזעני. חלב פרה מכיל סוכר בשם לקטוז – מרכיב שגורם לאנשים רבים הפרעות בעיכול, התנפחות ושלשול. רגישות זו מופיעה ברמות שכיחות שונות בקבוצות אתניות שונות. לפי סקרים בארצות-הברית, 21% מכלל האנשים ממוצא קווקזי (לבנים) רגישים ללקטוז – שיעור גבוה מאוד כשלעצמו, המחייב לספק בחירה חופשית ב”תחליפי חלב” גם בקרב אוכלוסיות לבנות בלבד. אולם מסתבר, ש-56% מן הציבור ממוצא היספאני רגישים ללקטוז, 70% מילידי אמריקה, 72% בציבור ממוצא אפריקאי ו-85% בציבור ממוצא אסייתי! בנוסף לכך, מעריכים ש-2.5% מהתינוקות בארצות-הברית אלרגיים לחלב, כלומר – גם לחלב שהוציאו ממנו את הלקטוז.
חלב וגזענות
במילים אחרות: NSLP מרעיבה מיליוני ילדים אמריקאים, שרובם הגדול לא לבנים, משום שהיא מספקת להם מוצרי חלב, ללא תחליף – מוצרים שהם לא יכולים לשתות ולאכול. לא זו בלבד שמשרד החקלאות אינו מעודד אספקת מוצרים צמחיים חלופיים אלא הוא מונע זאת במפורש.
diet_100_02.jpg
המשרד אינו מכיר במשקאות סויה כתחליף לגיטימי לחלב פרה (הוא גם מגביל מאוד את התחליפים לבשר) והוא מתיר לספק משקה רק לילדים שהציגו בפני רשויות בית-הספר אישור רפואי. לכאורה פתרון פשוט – אך לא בארצות-הברית. שירותי הבריאות שם יקרים – עד כדי כך, שעניים אינם יכולים להשיג אישור רפואי לילדיהם.
העוני, כידוע, נפוץ יותר בכמה מן הקבוצות האתניות, הרגישות במיוחד ללקטוז; באוכלוסיות אלה, מדיניות משרד החקלאות כופה על הילדים לבחור בחלב – שאינם מסוגלים לעכל; דהיינו: לסבול מתת-תזונה. על רקע זה קמה בשנים האחרונות מחאה ברחבי ארצות-הברית, המסתייעת בכוח הלחץ של תעשיית הסויה.
על רקע תמונה שלילית זו קמה בשנים האחרונות התעוררות להפצת מזון טבעוני בבתי-הספר בארצות הברית. על כך – בשבוע הבא.
מקורות
Associated Press, “Vegetarian School Lunches Are Hard to Find”, 5.9.2001.
Emily Wax, “Got Soy? Not in School Lunch”, Washington Post, 14.4.2002.
Leah Samuel, “The Trouble with Chicago School Lunches”, Conscious Choice, January 2003.
2003 School Lunch Report Card, A Report by the Physicians Committee for Responsible Medicine, August 2003.
“ASA Advocates Soymilk Reimbursement in School Lunch Program”, 10.8.2003.
Questions and Answers on Alternative Protein Products (APP), USDA, accessed 13.8.2004.
__________
המאמר פורסם לראשונה ב”זכויות בעלי-חיים השבוע”, שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים. להרשמה לשבועון לחצו כאן.
הוסף תגובה