ג’לטין

בישראל, השימוש בתוצרי לוואי של תעשיות החי במוצרי מזון הוא מופחת, יחסית לשאר העולם המערבי, מטעמי כשרות.

עצומת אינטרנט הדורשת להוריד ג’לטין מהמוצר “מילקי” של שטראוס, עוררה עניין ציבורי עצום. נעמה הראל, מסבירה מהו מהו מוצר לוואי, מהו ג’לטין, איך אפשר להימנע מצריכתו, וגם – מדוע לא מוסרי לאכול “מילקי” גם אם יסולק הג’לטין מהמוצר.

תעשיות לוואי. אחד ממאפייני התיעוש החקלאי הוא התמחות חד-תכליתית, שבמסגרתה מנוצלת כל חיה לצורך הפקת מוצר מרכזי אחד. כך, למשל, פותחו זנים שונים של תרנגולות – זן אחד שמאופיין בגדילה מהירה לתעשיית הבשר, וזן שמאופיין בהטלת ביצים גדולות ורבות לתעשיית הביצים.

עם זאת, כדאי להגדיל את הרווחים מגוף החיה, משתמשת התעשייה החקלאית גם בשאר חלקי הגוף, ככל האפשר: מעורות החיות מפיקים מוצרי לבוש, מבשרן של חיות שאינו מיועד למאכל מפיקים מזון לחיות מחמד ומרקים ומעצמות החיות ומעורן מפיקים ג’לטין. חלק מתעשיות הלוואי, כגון תעשיית העור, הן גדולות ויש להן השלכה מכרעת על מידת רווחיותה של התעשייה הראשית. ייצור הג’לטין אינו נמנה עם תעשיות אלה.

מהו ג’לטין. ג’לטין הוא, אם כן, אחד ממוצרי הלוואי של תעשיות המזון מהחי. זהו חומר המופק מעצמות פרות ומעורן או מעצמות דגים (בחו”ל משתמשים גם בעצמות חזירים). העצמות מרוסקות עד דק, והתוצר משמש כחומר מתמצק בקירור.

בישראל, השימוש בתוצרי לוואי של תעשיות החי במוצרי מזון הוא מופחת, יחסית לשאר העולם המערבי, מטעמי כשרות. יצרנים מעדיפים מסיבות כלכליות להשתמש, למשל, בשמן צמחי במקום בשמן מהחי כדי שהמוצר יהיה “פרווה” ולציבור שומר המסורת לא תהיה כל הגבלה על אכילתו.

הג’לטין, לעומת זאת, זכה להכשר “פרווה” על-ידי הרבנות (רוב הג’לטין המשווק בישראל מופק מעצמות דגים, אך גם ג’לטין מעצמות פרות, זכה להכשר בחזקת “בטל בשישים” ו”חומר חדש” בעקבות עיבודו) ולכן, הוא כה נפוץ במוצרים שונים.

איפה יש ואיך להימנע. תחליפים צמחיים לג’לטין בבישול הם טפיוקה ואגר אגר (שניתן להשיג בבתי-טבע) וגם אבקת ג’לי סינתטית-צמחית – אבקת הג’לי המשווקת בישראל, היא, לפחות ברוב המקרים, צמחית ואינה מכילה ג’לטין או רכיבים אחרים מהחי.

ג’לטין, מסומן לעתים כ-E441 ולעתים סתם כ”מייצב” או “חומרים מייצבים”. מעבר למוצרי מזון שונים, נפוץ ג’לטין גם בתעשיית התרופות. רוב הכמוסות (קפסולות) המשווקות בישראל מכילות ג’לטין. עם זאת, את רוב התרופות ההמוניות ניתן להשיג גם בטבליות או בסירופ, שאינם מכילים ג’לטין.

יצרניות ויטמינים מסוימות מייצרות קפסולות צמחיות, עובדה המצוינת בדרך-כלל בהבלטה על האריזה (מופיע הכיתוב “פורמולה צמחית” או כיתוב דומה). ג’לטין, נמצא גם בכמות קטנה מאוד בסרטי צילום, ולכן מומלץ, לצלם במצלמה דיגיטלית או במצלמת וידאו.

עם זאת, לא ניתן לספק רשימה מלאה של מוצרים המכילים ג’לטין והמשימה להימנע לחלוטין משימוש בו, כמו מתוצרי לוואי אחרים מהחי שנמצאים בכמויות קטנות במוצרים רבים ושונים, היא משימה קשה מאוד וספק אם היא אפשרית.

סוף טוב? – לא ממש. חברת שטראוס, הודיעה, כי בעקבות העצומה היא תפעל להסרת הג’לטין, ממוצרי החלב שהיא מייצרת. זוהי הוכחה, כי מאבק צרכני, המשלב חרם ועבודה מול אמצעי התקשורת, יכול להיות כלי יעיל ביותר.

זוהי כנראה הפעם הראשונה, שבה מצליח לחץ של ציבור צמחוני להוציא רכיב בשרי ממוצר מזון ויש לקוות שיהיה לכך המשך.

עם זאת, יש לזכור, כי מוצרי החלב מכילים רכיב נוסף, שכרוך בעינוי לא פחות חמור של בעלי-חיים – החלב עצמו – מוצר שכדי להפיקו מעוותים את גופן של פרות ליצירת עטינים אדירים ומכבידים, גוזלים מהן את צאצאיהן והורגים אותן וחושפים אותן לדלקות עטינים, לצליעה כרונית ולמחלות רבות נוספות, עד להריגתן בגיל צעיר מאוד.

בניגוד לג’לטין, החלב אינו מוצר לוואי והוא מהווה את הרכיב העיקרי במוצר.

מקור:
יהודית יהב ודודי גולדמן, “הצמחונים נגד שטראוס: הפסיקו לאכול מילקי”, Ynet, 23.11.2003.
תודה ליריב גלבוע ול אמנון יונש, על העזרה בהכנת הכתבה.

המידע נמסר באדיבות אתר “אנונימוס”