כעכים, תופינים ומיני מגדנות מחכים רק לכם ב”פקאלע” של שבת.
מי לא מכיר ומי לא יודע מהו ה”פקאלע” של שבת? כל ילד “בני- ברקי” ולא משנה אם הוא מבית פולני או תימני, חולם, הוגה ומייחל ל”פקאלע” הזה כל השבוע, ולמי מביניכם שלא דובר אידיש שוטפת, נגלה ש”פקאלע” זו בעצם… שקית! נו? אז מה כל כך מיוחד בה? ובכן, זו לא סתם שקית רגילה. זו שקית שטומנת בחובה הררי הבטחות וציפיות מתוקות.
ביום ראשון, הבן שלי בן השלוש, מתעורר ושואל אם היום שבת? כך גם ביום שני, שלישי ומשך כל השבוע. וכל כך למה? כי בליל שבת, מיד לאחר שישלשל מטבע לקופת הצדקה ובטרם אימא תדליק את הנרות, הוא יקבל את ה”פקאלע” הנכסף.
“שבת שלום, חמודי!” אני מנשקת אותו ומעניקה לו את שקית הממתקים שהכנתי ביד אוהבת ובנפש חפצה ובה מיני סוכריות, וופלים, ביסלים, במבות ונחשים מסוכרים,עדיף כמובן עם כמה שיותר צבעי מאכל וכמה שפחות ויטמינים.
הוא מצמיד את ה”פקאלע” האהוב אל ליבו, מנסה לאמוד במבט מהיר את תכולתו ושוכח מהכל. “היי, מה אומרים לאימא?”, אני שואלת והוא מתנתק מ”המתוק-המתוק” הזה ומעניק לי חיבוק הגון “תודה אימא’לה, שבת שלום!”.
כעת אני יכולה להתפנות להדלקת הנרות, בשקט ובנחת, ללא הפרעות. אוכל סוף סוף לשפוך את יגון ליבי בפני מי שנתן לי ברב חסדו את הבן החמוד הזה. עכשיו תורי לבקש מ”אבא” שלי את ה”פקאלע” האישי שלי.
וכך מידי שבת, עם הדלקת הנרות, תוכלו לראות אותם, ילדים מתוקים בבגדים חגיגיים ועיניים זוהרות, יוצאים אל הרחוב השבתי הממורק. הבנות עטויות שמלות הדורות עם שנצים וסרטים לרוב, מסורקות בקפידה וצועדות מעדנות עם נעלי ה”לק” המבריקות. והבנים, חגיגיים לא פחות, לבושים בחולצות בוהקות בלובנן, עם ווסט תואם ועניבה הולמת כשכל אחד מהם נושא בגאון את ה”פקאלע” האישי שלו.
הם מכבדים זה את זה, משווים למי יש מה וכמה ומחלקים ביד רחבה לאותם ילדים שהאימהות שלהם מרשות להם “רק אחרי הסעודה”. קולות הלעיסה והגריסה מתערבבים בים של צחוק ושמחה נטולת דאגות. כזו שאפשר להרגיש רק בשבת קודש.
יתכן ותחשבו, מה מיוחד כל כך בשקית של ממתקים, והלא אפשר לאכול ממתקים בכל עת. נכון. אפשר לאכול ממתקים כל יום וכל היום. ואפשר לאכול רק מעט ממתקים משך השבוע ולייחד את הממתקים “השווים” באמת, לשבת. כי בשבת מותר מה שאי אפשר סתם בימות החול.
בשבת מצווה להתענג וכמה שיותר. ללבוש את הבגדים הכי נאים, לאכול את המטעמים הכי משובחים ולקנח בממתקים הכי מיוחדים. ואז, במשך השבוע, מצפים לשבת יותר ומתענגים על הידיעה שכשהיא תבוא נהנה מכל רגע.
למושג “לכבוד שבת קודש” משמעות מיוחדת עבור משפחתנו. כשאנו הולכים לקניות וילדי מתאווים לאיזה דבר מתיקה מיוחד, הם מפצירים בי “אימא, תקני לנו!” ואני מסרבת כמובן כי “זה לא בריא” “ועוד לא אכלתם ארוחת ערב” “וזה מדי יקר” “ובכלל זה מקלקל את השיניים”. ילדי המלאכיים לא מוותרים לי כל כך בקלות ושולפים את סיסמת הפלא “אז אימא, תקני אותו “לכבוד שבת!” ואני? צדקתם! נעתרת כמובן לבקשה.
כי שבת היא כמו קסם. מיוחדת ושונה, מענגת ומהנה. מי ידמה ומי ישווה לה.
שבת שלום!
“פקאלע” מסורתי
חופן ביגלך’
2 טופי
5 סוכריות ג’לי
2 חופנים נדיבים במבה
חופן נדיב ביסלי איטריות
מסטיק
סוכריה על מקל
2 וופלים
חופן תפוצ’יפס
2 נחשים מסוכרים
ולאימהות שממש לא מסוגלות להתמודד עם רגש האשמה על הכמויות הלא הגיוניות של צבעי מאכל וסוכר, מוצע הפקאלע הבא:
“פקאלע” בריאות
2 חופנים שלבה (עדיף עם סוכר חום)
1 סוכריה משוקולד חרובים פרווה
חופן ביגלך’ מקמח מלא
2 וופלים מקמח מלא וממרח חרובים
3 תמרים
חופן צימוקים
חופן פופקורן
מסטיק ללא סוכר
חלבה קטנה
“פקאלע” “עשה זאת בעצמך”
חברה שלי הייתה יצירתית במיוחד והמציאה “פקאלע” עם ערכים.
הרעיון הוא שבמשך השבוע, בכל פעם שהילדים מקיימים מצווה, עושים מעשה של חסד, או שומעים בקול ההורים, הם מקבלים ממתק ל”פקאלע” וכך למעשה “יוצרים” בעצמם את תכולתו. בשבת קודש יזכו ליהנות מפרי עמלם. לטענתה זה עובד נהדר. מה דעתכם? שווה לנסות!
ב-ת-א-ב-ו-ן!
ביוגרפיית המחבר:
יערה הולצמן, למדה עיצוב, ועבדה בתור ארט-דירקטורית וקופירייטרית במשרדי פרסום שונים. כיום היא עסוקה בעיקר בגידול ילדים, בישול וספונג’ה, ובין לבין היא גם “חוטאת” בכתיבה.
מובא באדיבות אישה.
הוסף תגובה