האם הרשת באמת מועילה, או אולי רק מגדילה ומנציחה פערים? האם הרשת מאפשרת רק לאלו שניחנו בתבונה, ביכולת ביטוי וברצון “לזעוק”, לבטא ולהתבטא, בעוד היא מדכאת את האחרות?
במהלך שנת 2001 עפ”י נתונים שהתפרסמו, חצו הנשים את “קו המחצית” של האינטרנט העולמי, כלומר, הן הפכו להיות יותר ממחצית הגולשים בו ברחבי העולם. אנשים רבים מקבלים נתון זה בשמחה ובהתלהבות, אולם, מה הוא באמת אומר לנו? ומה הקשר בין השתתפות נשים בכלי אינטראקטיבי חשוב זה, לבין העצמתן והתעצמותן בעולמנו?
mira hinik_t180X123k-n_01.jpg
כקבוצה הגדולה ביותר המוגדרת כ”אחר”, נאבקות נשים במדינות בעולם, על ייצוגן בתחום המדיני, הכלכלי והציבורי וכן נגד רבות תפיסות מפלות וסטריאוטיפיות המגבילות את חופש העיסוק, התנועה והבחירה שלהן במישורים רבים.
באיזו מידה מסייע האינטרנט, על שימושיו והיבטיו השונים, להשגת הישגים בתחומים אלה? האם האינטרנט, בהציעו תנועה חופשית אל מידע, ידע ותמיכה הפך להיות מנוף ללמידה, השפעה, העצמה התעצמות? או אולי זהו כלי המשמש דווקא להנצחת פערים, לניצול חברתי ומיני ולהתחמקות מעמידה בחוק – כמו במקרים של הסתתרות של סוחרי פורנוגרפיה מאחורי האנונימיות ברשת ודומה.
בשנה שבה התבשרנו, על התחזקות של תופעות כמו: הסחר בנשים, עבדות של ילדים ונשים, גילוי עריות ואונס כתופעה יומיומית, הוצאות פומביות להורג של נשים “פורקות עול” במדינות כמו אפגניסטן, הטלת מום ועינויים כדרכים לשליטה בנשים – מהו תפקידנו שלנו, הנשים המערביות, המתגאות במחשב האישי ובחיבור לרשת העולמית, בתוך המארג הנשי העולמי?
אתמקד על כמה נקודות אור, המעניקות פריצת דרך ומעצימות את השפעתן של נשים על עולמן האישי ועל המרחב הציבורי, הקהילתי והעולמי:
א. במישור הבינלאומי: במשך שנים של מאבק לחיים או למוות, תוך סיכונים אדירים, עושות נשים אפגאניות מאמצים לגייס את העולם המערבי לתמיכה במאבקן. גם בשנה האחרונה, לאחר ירידת הטאליבאן מן השלטון והחזרתו לידי המורדים העממיים, לא נפסק דיכוי הנשים ומצבן הכללי לא שפר. האינטרנט שימש למנהיגות המאבק הנשי כמקלט, מקדש, ובמה להשמעת קולן המושתק בביתן ובארצן מטעמים דתיים ופוליטיים.
המחתרת הנשית האפגאנית RAWA, הנאבקת מזה כחמש שנים נגד שלטון הדיכוי, השיגה פרסום עולמי, הצליחה להציג עובדות, עדויות ותמונות וכן אמפתיה וכספים המממנים את פעולותיהן – כל זאת תוך שהן מוברחות ומוסתרות במחתרת.
מכתביהן, מידע על פעולתיהן ובקשות לתמיכה הומנית, מוסרית וכספית, הועברו באמצעות האתר שלהן, אל קבוצות פמיניסטיות והומניסטיות ברחבי העולם והסעירו את הגולשים, שנטו חסד למאבקן. כל הקבוצות הפמיניסטיות, ללא יוצא מן הכלל, כולל NOW וקבוצות אחרות, התגייסו לסיוע במישור זה או אחר.
ב. במישור החברתי – קהילתי: במשך 3 חודשים מאפריל ועד יוני, השתתפנו, קבוצה גדולה של נשים מכל העולם ואני ביניהן, הדוברות אנגלית, ביניהן, משכילות ולא – משכילות, בקורס מקוון, שניתן, חינם אין כסף ברשת, ע”י ביה”ס למשפטים של אוניברסיטת הארווארד, בנושא: “אלימות נגד נשים”.
הקורס נכתב, נוהל והודרך ע”י טובי המשפטנים מאוניברסיטה זאת. ניתן היה לקרוא מאמרים, לעיין במיקרים אמיתיים מבית המשפט, לתרגל שאלות שהוצבו ע”י צוות הכותבים ולהשתתף בדיונים עם גולשות מרחבי העולם. וכמובן, גם לשאול שאלות המרחיבות את מעגל הלמידה.
בקורס השתתפו נשים מכל העולם, גם ישראליות ובקבוצות הדיון השתתפו מאות רבות של גולשות. הקורס הגביר את המודעות, היקנה ידע מעמיק והעניק כלים להתמודדות במצבים שונים הקשורים לאלימות נגד נשים.
ג. במישור האישי: אפשר לספר סיפורים רבים של נשים, בעלות דימוי עצמי נמוך, חסרות משאבים, או השכלה, או מקצוע, שהתעצמו בעזרת חברים ברשת, או בעזרת פורומים.
207X270panim_01.jpg
אולם, אספר פה סיפור אחד בלבד: אישה אחת, מובטלת, בעלת מקצוע לא-מבוקש, פגועת גילוי עריות בילדותה, שהייתה מוגבלת לביתה בגלל מצבה הכלכלי הירוד והגיעה למצב נפשי קשה.
מתוך מצוקתה, החלה ליצור קשר עם בעלי אתרים לנשים, ובזכות השעות הרבות בהן שוטטה ברשת, היו בידיה, מספר רב של מאמרים וכתבות מעיתונות חו”ל על נושאים שונים המעניינים נשים. עקב הקשרים שפיתחה ברשת, החלה להציע לאתרים שונים כתבות מתורגמות ומעובדות בנושאים מרכזיים.
החל תהליך ארוך של העצמה אישית ושיפור בדימוי העצמי שלה, בעקבות המשוב החיובי העיקבי שזכתה לו בזכות כתיבתה הנקייה והממוקדת, בנושאים חשובים לנשים. עקב השינוי החדש שחל בה, היא הקימה עסק מסחרי מתוך ביתה, בו היא מציעה ללקוחות תרגומים ועריכה מקצועית של טקסטים.
היא אומרת שרשת האינטרנט, עצמה, סייעה לה במציאת מקצוע ולקוחות. אולם, הסיפורים על העצמה אינן מספקים ויש לתת את הדעת לכמה נקודות כואבות יותר, הדורשות שינוי והרחבת המודעות לעצמנו ולסביבתנו.
במידה שאנו מקשיבים למספרים: 20 מיליון פליטים יש בעולם כולו כיום (מנתונים של האו”ם), מתוכם 75% הם ילדים ונשים. אותן נשים (וילדיהן) העניות, המושפלות, המדוכאות והמוגבלות באופן פרטי וכללי ושאין להן נגישות לאינטרנט – כיצד הן מושפעות מקיומו ומן הכלים שהוא מציע?
ועוד נקודות חשובות יש לקחת בחשבון:
האם הרשת באמת מועילה, או אולי רק מגדילה ומנציחה פערים?
האם הרשת מאפשרת רק לאלו שניחנו בתבונה, ביכולת ביטוי וברצון “לזעוק”, לבטא ולהתבטא, בעוד היא מדכאת את האחרות?
מה קורה עם הנשים שאינן מחוברות לרשת? מי ישא את קולן?
על שאלות אלו, ורבות אחרות הקשורות אליהן, אין לנו תשובות.
אולם, אם נסכים למשפט האומר, כי “האישי הוא הפוליטי”, יש מקום להאמין שהשמעת קולה של אישה אחת במעגל הפרטי שלה, דינו כדין השמעת קולן של כולן, או לפחות של רבות מהן.
יחד עם הקשיים, יש כלים להתארגנות, אותם מציע האינטרנט:
הוא מספק חדשות וידיעות על כל מה שקורה בסביבתנו הקרובה והרחוקה – בזמן אמיתי.
הוא מאפשר אקטיביזם – אנשים יכולים לשלוח אימיילים לתפוצות גדולות, להשמיע טענות, תלונות, בקשות ומחאות.
הוא מאפשר העלאת בלוגים וסיפורים אישיים, ובכך מאפשר לנו להשמיע את קולנו הייחודי, לספר את הסיפור האישי, להזמין תמיכה ואוזן קשבת.
לסיום הוא גם מאפשר, באמצעות הפורומים השונים ואתרי התמיכה הפסיכולוגית והחברתית ליזום שיח על נושאים קשים ומוסתרים, להוציא לאור בקשות ומשאלות, ולגייס עזרה בכל תחום.
הדברים הובאו מתוך הרצאה שנישאה בכנס עמותת “אשנב”, 21 ביוני 2002, ע”י הגב’ ד”ר מירה חניק, יועצת אירגונית ומומחית לקידום נשים, בעלת ניסיון רב בהנחיית קבוצות והעצמה אישית ופיתוח הפוטנציאל האישי – בעלת האתר הדרך למעלה.
____________________________
מתוך הרצאה שנישאה בכנס עמותת “אשנב”, 21 ביוני 2002
____________________________
הוסף תגובה