לא פעם חש הספורטאי רעב גדול לאחר אימון ממושך. רעב שעלול להביא לצריכה קלורית גבוהה הרבה מעבר לזו שבוזבזה באימון; האם אימון ממושך בכלל מתאים לתהליך הרזיה? האם אימון ממושך לא מפריע לתהליך ההרזיה בגלל הגברה של רעב וקושי לשלוט בכמויות המזון הנצרכות?
גיא שלמון דיאטן קליני וספורט על הורמון לפטין – פעילות גופנית ו-השמנה
מזה זמן, ידוע, כי רקמת השומן לא מסיימת את תפקידה רק באגירת שומן לצרכי אנרגיה, אלא נמצא, כי יש לה גם תפקידים אנדוקריניים ומטבוליים חיוניים. תאי השומן מפרישים הורמון הנקרא; לפטין, אשר לו, כמו לשאר פקטורים רבים אחרים בגוף, יש תפקיד פיזיולוגי חשוב בעידוד תחושות שובע. מכאן, הורמון זה מעודד את תהליך ההרזיה. בנוסף, נמצא, כי לפטין, קשור בתהליכים מטבולים ופיזיולוגיים רבים אחרים מלבד מנגנון השובע, אך את נושא זה נשאיר לדיון בהרצאות אחרות.
להורמון לפטין ידועים 5 רצפטורים ממברנליים, הממוקמים על פני התא. את הרצפטורים נמצא על פני תאי: היפותלמוס, כבד, שרירי שלד, תאים אנדותליאלים, מקרופאגים, תאי T והלבלב. לאחר הפרשת הורמון הלפטין מתאי השומן לזרם הדם, מסוגל הוא לעבור את “מחסום דם מוח” (ה- BBB) להיקשר לרצפטורים בהיפותלמוס ולגרום להגברת תחושת השובע, לדיכוי תחושת הרעב ולהגברת תהליך התרמוגנזה. התוצאה הסופית היא הקטנת צריכת המזון במשך היום וירידה במשקל. אפשר לשייך את הלפטין למנגנון שובע בטווח הארוך.
לעומתו, המנגנון הקצר כולל חומרים המופרשים אל זרם הדם או חומרים שרמתם בדם משתנה מיד לאחר האכילה, כגון: CCK, שינויים ברמות הגלוקוז, שינויים ברמת חומצות אמינו וכדומה, כך שהמוח מקבל אינפורמציה על המצב בדם ועל שאר הרקמות. לפטין לא מופרש מיד לאחר ארוחה, אלא עוברות מספר שעות עד שרמות הלפטין עולות בצורה משמעותית, לכן הוא משתייך למנגנון בקרת השובע בטווח הארוך.
נשאלת השאלה האם מתן לפטין הוא הפיתרון הרפואי המתאים לטיפול בהשמנה? ובכן, בשנת 1994, כשזיהו את הגן, אכן חשבו כך. מאוחר יותר, הבינו, כי השמחה הייתה מוקדמת וזאת משום שרוב השמנים מפתחים תנגודת ללפטין. לאדם שמן, קיימת רקמת שומן גדולה יותר, ולכן רמת הלפטין בדמו גבוהה יותר.
למרות הרמה הגבוהה של הלפטין, תחושת השובע אינה ממהרת לבוא, זאת, כי התאים המגיבים להורמון הלפטין מגלים תנגודת ולכן לא משתפים פעולה.
עיסוק מתמיד בפעילות גופנית מגדילה את הסיכוי לצמצם אחוזי שומן
האם פעילות גופנית משפיעה על רמות לפטין? שאלה זו נבדקה במחקרים רבים ובמצבי אימון שונים, אך בהרצאה זו אנו נדון רק בהשפעתה של פעילות גופנית אירובית (רכיבת אופניים או ריצה) על רמות הלפטין בדם למשך זמן אימון קצר או אימון ארוך.
מסתבר שככל שאדם מאומן יותר כך גם גדלה הרגישות להורמון הלפטין ורמתו בדם יורדת. עיסוק מתמיד בפעילות גופנית מגדילה את הסיכוי לצמצם אחוזי שומן, ומכאן חלה ירידה ברמות הלפטין, הרי ככל שרקמת השומן קטנה יותר בגוף, כך היא מפרישה פחות לפטין.
מסתבר, כי תקופה קצרה של אימונים (מספר שבועות) לא מביאה לשינויים משמעותיים ברמות הלפטין במנוחה, ואילו תקופת אימונים כרונית (מעל 12 שבועות) מגדילה יותר את הסיכוי לצמצם אחוזי שומן ומכאן לגרום לירידה ברמות הלפטין במנוחה.
בדקו בעיקר ענפי ספורט של ריצה ואופניים. אימון ארוך הוגדר כאימון של שעה וחצי ומעלה. אימון קצר הוגדר כאימון של עד שעה, או אימון בו סה”כ ההוצאה קלורית הייתה עד 800 קק”ל.
מספר עבודות הראו שבמאמץ ארוך, מעל שעה וחצי, נמצאה ירידה ברמת הלפטין מיד לאחר האימון עד מספר שעות אחר כך (ירידה של 30-35% בהשוואה לרמה הבזאלית).
ההסבר הפיסיולוגי למנגנון מוסבר ע”י פעילות אנדוקרינית המתרחשת בזמן האימון. במהלך הפעילות יורדת רמת האינסולין בדם ואילו עולה רמתם של הורמונים קטכולאמינים (אדרנלין ונוראדרנלין).
מסתבר, כי אינסולין קשור, בין היתר, בהגברת הייצור של הורמון הלפטין ואילו קטכולאמינים יוצרים דיכוי בייצור הלפטין. מאחר ומאמץ ממושך גורם לדיכוי האינסולין ובמקביל מביא לעלייה בקטכולאמינים, הרי ששילוב בין שניהם מביא לדיכוי הפרשת הלפטין מרקמת השומן.
אפשר לשייך את הלפטין למנגנון שובע בטווח הארוך.
זה אולי יכול להסביר, בין היתר, מדוע לא פעם חש הספורטאי רעב גדול לאחר אימון ממושך. רעב אשר עלול להביא לצריכה קלורית גבוהה הרבה מעבר לזו שבוזבזה באימון. פעילות של עד שעה בלבד, או פעילות שאינה עוברת את ה-800 קק”ל, לא מביאה לשינויים משמעותיים ברמת הלפטין (כלומר; לא מביאה להשפעה מעכבת משמעותית).
תופעה זו עשויה לעורר את השאלה האם אימון ממושך בכלל מתאים לתהליך הרזיה? האם אימון ממושך לא מפריע לתהליך ההרזיה בגלל אותה הגברה של רעב וקושי לשלוט בכמויות המזון הנצרכות?
ממצאים אלו, עולה, כי יש לשקול ולחקור עוד פעמים נוספות: האם אימון של שעה וחצי או יותר אינו מומלץ לתהליכי הרזיה מחשש לאיבוד השליטה על מאזן קלורי תזונתי, בשעות שלאחר האימון.
________
* הכותב, גיא שלמון, הינו דיאטן קליני וספורט, ראש תחום הוראת התזונה וחדרי כושר בבית הספר להכשרת מדריכים במכללה האקדמית אוהלו. מנהל מקצועי של רשת מועדוני הכושר Life & Fitness מבית משפחת זוגלובק.
המאמר מבוסס על הרצאה שתינתן בוועידה המדעית לתזונה, Nutrition 2008 ביום רביעי 16 בינואר 2008 במלון דויד אינטרקונטיננטל, תל אביב. הוועידה תיערך ביוזמת המגזין הרפואי MEDICAL, תכלול מושבים שונים בתחום ההשמנה ותעסוק בפרמטרים לקביעת השמנה, בסוגים של רקמות שומן, בטיפולים תרופתיים, באמצעים ניתוחיים לטיפול בהשמנה, בקשר שבין הורמונים והשמנה, בהפרעות אכילה ובקשר שבין תזונה, השמנה, מחלות נלוות ועוד.
הוסף תגובה