השם שבט מוזכר במפורש פעם אחת בתנ”ך, בספר זכריה; “ביום עשרים וארבע לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט, בשנת שתים לדריוש היה דבר ה’ אלא זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר”. אבל בשמו המקראי החודש ה 11 לפי המניין שתחילתו בחודש ניסן הוא מופיע בספר דברים; ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש, דבר משה אל כל בני ישראל ככל אשר צוה ה’ אותו אליהם”.
■רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ‘פורטל ‘כאן ישראל | kanisrael | כאן נעים | kan-naim אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
כן, ממש היום! בראש חודש שבט, התחיל משה רבנו לדבר לעם ישראל את דברי התורה בעבר הירדן, עד יום מותו כעבור 37 יום בז’ באדר והוא בן 120. מזלו של החודש, מזל דלי, מסמל את ירידת הגשם הגשם שבחודש זה הוא ממש ממלא דליים… כך נאמר בפסוק: “יזל מים מדליו“.
במשנה הראשונה במסכת ראש השנה מגדירים את היום הזה כראש השנה לאילן! “בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי” לדבריו, זהו ראש השנה לאילן, כיון שהחורף מגיע לקיצו, לשד האילנות מתחיל לזרום, והעץ מקיץ מתרדמת החורף לעונה חדשה במעגל חייו.
שמאי, מסביר שתאריך זה קובע את תחילת השנה למעשר הֵפירות למקדש ולכוהנים.
בית הלל, קבעו לעומת זאת,שהתאריך הוא החמישה-עשר בחודש שבט, כאשר רוב עונת החורף חלפה. ההלכה נפסקה כבית כהלל, וגם בימינו, הפך ט”ו בשבט להיות יום חג לאילנות ולנטיעות. התלות האדירה בגשמים מתחייבת בארצנו מאז ומתמיד! עם ישראל חי בכנען.
באזור זה לא היה נהר מרכזי שהשפיע על החיים ועל כן החקלאות שלו נשענה על הגשם; “והארץ אשר אתם עׂברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעׂת, למטר השמים תשתה מים” (דב’ יא יא). בכנען אשר נהייתה לארץ ישראל, מתחילה השנה הטבעית בתחילת תקופת הגשמים.
בעברית תקופה זו נקראת ‘סתיו‘, שהיא מילה מושאלת מארמית שפירושה; “חורף” (מילה דומה בערבית “שתא” ופירושה “גשם“). תקופה זו באה אחרי ה’קיץ‘, ששמה אולי מרמז על “קץ” או סוף מעגל השנה (השווה עמוס ח א-ב).
הדת הכנענית העתיקה ביטאה את השינויים בין התקופות במונחים בחיי האל המרכזי שלהם – בעל או הדד, אל הסערה המביא את הגשם ומפרה את האדמה.
קשר זה מבוטא במונח “שדה בעל“, המתאר שדה המושקה על ידי הגשמים.
חודש טוב וגשום בגשמי ברכה, שיגשוג לבלוב ופריחה.
הוסף תגובה