מהי מנהיגות נשית? האם נשים יכולות להיות מנהיגות? האם מנהיגותן שונה ממנהיגות של גברים? שאלות אלה ודומות להן נשאלות במחקר הפמיניסטי מאז שנות השבעים (בין היתר, בסיפרן של הניג וג`רדים על נשים מנהלות ועוד.
mira hinik_t180X123k-n_01.jpg
בעבר, הוגדרו מושגי המנהיגות במונחים “גבריים”, וכך נוצר על פי ההגדרה מצב בו המנהיגות הנשית נשפטה אך ורק על פי מושגים אלה. נשים שהפציעו אל העולם כמנהיגות בזכות עצמן, נשפטו תמיד על פי אמות מידה גבריות: על גולדה מאיר, אמר בן גוריון שהיא “הגבר היחיד בממשלה”. על מרגרט תאצ`ר, “אשת הברזל”, אמרו, כי “בנוכחותה שוכחים שהיא אשה. היא לא נראית שייכת לזן הנשי”. נשים אחרות, הבולטות בנוף הישראלי, נתפסות ומבוקרות גם הן על פי תפיסות דומות לאלה.
לאור שאלות אלה, שאל עיתון “הארץ” במוסף יום העצמאות : האם נשים מנהיגות בצורה אחרת מגברים? האם יש כזה דבר, מנהיגות נשית? ועונה בעצמו: אלה שאלות מכשילות, משום שהן טאוטולוגיות – הן טומנות בתוכן את התשובה.
כפי שמראות הוגות פמיניסטיות – מסימון דה-בובואר, בשנות הארבעים ועד ג`ודית באטלר בימינו – הקטגוריות “נשיות” ו”גבריות” הן הגדרות שרירותיות, ואין ביניהן לבין מגוון הנשים והגברים בחברה ולא כלום: גבריות, על פי ההגדרה הרווחת, היא אסרטיביות, חשיבה לוגית, נחישות, כוחנות ושליטה.
נשיות, על פי ההגדרה הרווחת, היא הססנות, אמפתיה, רגישות, רכות וכניעה. נשים שאינן מחזיקות בתכונות האלה – והן רבות מספור – נחשבות לא-נשיות. הגברים הרבים שאינם תואמים להגדרת הגבריות הם נשיים. לכן, שימוש במושגים האלה הוא חסר ערך.
margaretthatcher_100k-n_01.jpg
כאשר טוענים שראש ממשלה ממין נקבה אינה מתנהגת כאשה, מתבקש להניח שהמושג “אשה” טעון תיקון, טוען עיתון “הארץ”. אבל במקום לעשות זאת, הרוב נוהגים לשייך את תכונות המנהיגות בלעדית לגברים ולשלול אותן מנשים.
לא קשה להבין מאיפה נובעת הטעות הזאת: גברים החזיקו בעמדות ההנהגה בעולם ועיצבו את דפוסיה במשך אלפי שנים עד המאה העשרים. לא נותר לנשים אלא להימדד ביחס אליהם.
ואולם במחקר שנערך בימים אלה באוניברסיטת בן גוריון, על מנהיגות של נשים, מציעות החוקרות – הד”ר הנרייט דהאן-כלב, מרצה למדע המדינה ורקפת לבקוביץ-אפרת, מרצה לפילוסופיה – לנסח מחדש את השאלה.
הן בוחנות באמת מידה עדכנית את הנשים המעטות שעמדו עד היום בראש מדינות (כיום, יש עשר מנהיגות של אומות בעולם. גברים תופסים עדיין למעלה מ-95% מעמדות המנהיגות בעולם).
החוקרות מבחינות, ראשית, בארבעה סוגים של מנהיגות לפי מקור הכוח והסמכות של המנהיגים:
א. המנהיגות הרוחנית והאידיאולוגית מהסוג של א”ד גורדון, ברל כצנלסון וז`בוטינסקי – מנהיגים סוחפים ומעוררי השראה.
ב. המנהיגות הגנרלית, שמקור הסמכות שלה הוא השתייכות לעמדות כוח בצבא.
ג. המנהיגות העסקנית, השואבת את כוחה מעסקנות מפלגתית.
ד. מנהיגות הנסיכים, “הבנים של”, שמקבלים את הכוח שלהם בזכות אבות.
בשנים האחרונות, מציינת הד”ר דהאן-כלב, ניכר בישראל הציונית מחסור במנהיגות רוחנית (חלל שהתמלא באופן חלקי במנהיגות הרוחנית הש”סית של הרב עובדיה יוסף) וישנה פריחה של מנהיגות גנרלית ועסקנית.
Fight_180k-n_01.jpg
הקשר הזה, אינו משאיר לנשים מרחב תנועה רחב ביותר: ממילא, עד לעת האחרונה, היה קשה לנשים לצמוח כמנהיגות רוחניות משום שלא היה להן חדר משלהן, כהגדרתה של וירג`יניה וולף (עד לאמצע המאה העשרים, נשים במדינות רבות במערב לא הורשו לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטאות היוקרתיות, לא הורשו להחזיק ברכוש, לא יכלו לצאת מהבית ולחיות לבד בלי גברים).
מנהיגות גנרלית עדיין אינה באה בחשבון לנשים, שמעולם לא הורשו להגיע לעמדות הגבוהות בצבא. וגם מנהיגות עסקנית, במפלגות הנשלטות בידי עסקנים וגנרלים, היא מן הסתם שאיפה לא פשוטה.
לכן, רוב הנשים שמגיעות לעמדות כוח בחברות אנדרוקרטיות (שנשלטות על ידי גברים) כשלנו – ראויות ומרשימות ככל שיהיו – עושות זאת באפיק של מנהיגות הנסיכים: חברת הכנסת יעל דיין, בתו של משה דיין, היא הדוגמה המובהקת אצלנו. ובאומות הפטריארכליות באסיה, כמעט כולן כאלה: קורזון אקינו נבחרה לנשיאות הפיליפינים ב-1986, שלוש שנים אחרי שנרצח בעלה בנינו, שהיה מנהיג האופוזיציה. בנזיר בוטו נבחרה לראשות הממשלה בפקיסטן ב-11, 1988 שנים אחרי שהוצא להורג אביה, שהיה ראש ממשלה אהוד ומוערך ומנהיג מפלגת העם הפקיסטנית (PPP).
הקושי להגיע לעמדות כוח, המיוחד למנהיגות בשונה ממנהיגים, אינו נובע רק מחוסר התאמה לרשתות הכוח הקיימות.
לדברי דהאן-כלב ולבקוביץ-אפרת הוא קשור גם למצב תרבותי מיוחד: “נשים שמבקשות להנהיג חייבות להתמודד עם היותן נשים בשלושה תחומים: עליהן להחליט מה לעשות עם התפקידים המסורתיים של נשים – אמא, אשת איש ומנהלת משק בית (להביא ילדים? להתחתן? להכין אוכל?).
עליהן להחליט מה לעשות – אם בכלל – עם המיניות שלהן ועם המראה החיצוני שלהן (להתלבש בחליפה “גברית” או להקפיד על סממנים “נשיים” של איפור וחצאית ורודה?). ועליהן להחליט מה לעשות עם הסתירה המובנית בין מאפייני הנשיות, שמוגדרת באופן מסורתי כשייכת לזירה הפרטית, לבין מאפייני המנהיגות ששייכת מטבעה לזירה הציבורית – זו שממנה הודרו הנשים כל השנים”.
_________
* ד”ר מירה חניק, יועצת אירגונית ומומחית לקידום נשים, בעלת ניסיון רב בהנחיית קבוצות והעצמה אישית ופיתוח הפוטנציאל האישי – בעלת האתר הדרך למעלה.
הוסף תגובה