אחד מן התירוצים הנפוצים לצריכת מוצרים מן החי, ולכאורה אחד המשכנעים ביותר, הוא הטענה שהצריכה האישית ממילא מצומצמת מכדי להשפיע על גורל החיות. אריאל צֹבל מנסה להבין את מהות הטענה ולהשיב עליה.
vegetables_t180k-n_id=5137_02.jpg
תירוץ רציני (יחסית): “מה שניצל אחד כבר יכול לשנות? איזו השפעה כבר יש לצמחוני אחד?” – שני נימוקים דומים אלה לצריכת מוצרים מן החי, מוצגים לרוב כשאלות רטוריות. לכאורה, התשובה ברורה, עד כי ניתן להסתפק בשאלות הנלעגות: הרי אי-אכילת שניצל אחד לא תציל אף תרנגול. וגם צמחוני אחד לא יעזור. ומדוע? כי ההשפעה של פעולות צריכה מעטות בטלה בשישים; בעולם של ייצור המוני וערכאות תיווך רבות בין הייצור לצריכה, שינויי צריכה קטנים נבלעים לחלוטין בין תנודות אחרות.
זהו הטיעון שלפנינו והוא אחד מן הפחות מופרכים המשמשים צרכני מוצרים מן החי. אין בו התכחשות בוטה למציאות במשקים חקלאיים ואין בו המצאת עקרונות מוסריים שרירותיים – חסרונות מוכרים ברוב התירוצים הנפוצים. למעשה, ניתן לזהות ב”מה זה משנה?” הסכמה מובלעת לטענות, שייצור מוצרים מן החי פוגע בחיות ושהדבר פסול.
ניתן אפוא לנסח מחדש את הטיעון באופן מחייב יותר: “אילו השתכנעתי בכך שאציל חיות בהפיכתי לצמחוני/ת, זה מה שהייתי עושה.”
מסה קריטית
התשובה הניצחת ל”מה זה כבר משנה?” היא קיומו של קשר סיבתי חד-משמעי בין צריכה לייצור: אין צריכה – אין ייצור; אין אוכלי בשר – אין תרנגולים סובלים בלולים. זה כמובן נכון, אך הטיעון הנגדי מעודן יותר: “אילו הייתה הצריכה הכללית נפסקת, באמת לא היו נפגעים תרנגולים.
אבל אם אני לא אקנה היום שניצל, מישהו אחר יקנה אותו; הקניין של הסופרמרקט לא יזמין פחות שניצלים מהמפעל, והמפעל לא יקנה פחות עופות מהלולים”. דברים אלה היו יכולים להיות נכונים, אילו פעולת הצריכה של היחיד הייתה מתקיימת בחלל ריק.
chicken grill_t180k-n_01.jpg
נבהיר זאת בעזרת אנלוגיה לבחירות פוליטיות: אם הצבעת בבחירות לכנסת, ודאי לא עשית זאת מתוך אמונה, שהקול שלך הוא שיכריע לבדו בבחירות. אף על-פי כן, רובנו טורחים להצביע; אנו יודעים, שאם מנדט מורכב מ-50,000 קולות, כל אחד מהם בנפרד אמנם אינו מכריע, אך כל אחד מ-50,000 הקולות הכרחי באותה מידה להשגת המנדט. במילים אחרות: הקולות אינם מבודדים. הם מצטברים.
חרם צרכנים פועל לפי עיקרון דומה, אך מבלי שיש בידינו שיטה לקבוע כמה “קולות” ישיגו “מנדט”. פעולת הצריכה הבודדת והחרם הבודד מצטרפים למאות, לרבבות או למיליוני פעולות אחרות. עלייה או ירידה מסוימת במספר הכולל של התרנגולים המתים על הצלחות, משפיעות על היקף ההזמנות שמזמין הסופרמרקט; ושינוי מסוים בהיקף ההזמנות, ישנה את מספר העופות שהמפעל שוחט ומזמין מהלולים.
אף צמחוני אינו יודע אם דווקא הוא “הקול המכריע” שגרם להקטנת ההזמנות. אך בצרכנות, כמו בבחירות, המטרה אינה להיות הקול המכריע, אלא להוות חלק ממסה קריטית של קולות מצטברים – ומשפיעים.
הד חברתי: הפצת הרעיון
גם המתימטיקה של “קולות מצטברים” מטעה. חיים צמחוניים אינם מתקיימים במרחב מתמטי אלא במרחב חברתי ובניגוד לבחירות לכנסת – הם אינם חשאיים. הרגלי תזונה נראים לעין והם מעוררים הד חברתי רב-השפעה.
ילדים רבים נמשכים לצמחונות, אך בתרבות טורפנית יש שלא פגשו מימיהם צמחוני/ת והם חוששים להיות “הצמחוני היחיד בעולם”; בדומה לכך, מבוגרים שנמשכים לצמחונות, חוששים מבידוד חברתי.
כך, עצם היותך צמחוני/ת מסייע להפצת רעיון הצמחונות ומקל על המהססים לבחור בצמחונות. ההשפעה קיימת גם אם אינך מנסה להשפיע או אף אינך מודע/ת לכך כלל: השמועה על צמחונותך עוברת מפה לאוזן. אחיינית צעירה קולטת שצמחונות היא אופציה ממשית, וחבר מבוגר נרגע, כי לא יצטרך להיות לבד בארוחות עם חברים.
הד חברתי: תרבות צמחונית
כשהכל יודעים שיש צמחוני/ת במשפחה או בין החברים, טורחים להכין לאירועים משותפים מנה צמחית במקום מנה מהחי (אמנם, נוער בתחילת דרכו הצמחונית מתלונן לא פעם כי המשפחה או החברים עורכים בהתרסה ארוחות בשריות, אך בפרספקטיבה של שנות צמחונות רבות, מקרים כאלה הם זניחים).
כאשר הוחלפה מנה מן החי במנה צמחית “בשביל הצמחונית”, לעתים קרובות יצטרפו אליה סועדים אחרים, במקום לאכול מנה מן החי. וכשמדובר בקנה-מידה גדול יותר, צמחונים יוצרים יחד מסה קריטית, המשפיעה על ייצור מזון מן הצומח ולא רק על אי-ייצור מזון מן החי.
hen_t180k-n_01.jpg
כשקהל הלקוחות למוצרים צמחיים גדול – מייצרים יותר מהם ויוצרים עולם של מוצרים חדשים ומקוריים. כך התהוותה בעשורים האחרונים תרבות צמחונית חדשה, ומוצרים רבים נקלטו כתחליף מספק גם בקרב האוכלוסייה הלא-צמחונית.
ציבור גדול של לא-צמחונים, צורך כיום מוצרי סויה מעובדים במקום בשר ומוצרי חלב. אמנם החלפת הבשר והחלב בסויה אינה מלאה, אך מכיוון שחלק ניכר מן האוכלוסייה צורך “תחליפים”, יש לכך השלכה כלכלית ישירה על משקי החי.
ביטוי של חולשה
לא לכל אדם קל לקבל את רעיון המסה הקריטית: “אני גם לא מצביע בבחירות כי זה לא משפיע, אז למה שאהיה צמחוני?”. לעתים זהו לא יותר מתירוץ אדיש או עצל כדי להתנער מאחריות – ולכך קשה לענות (גישה זו גם מניבה תירוצים מסוג “התרנגול כבר מת ממילא” – עדות לחוסר הבנה וחוסר עניין בדינאמיקה המתמשכת של הייצור והצריכה).
אולם לעתים מדובר בתחושה אותנטית של ניכור וחוסר אונים מול עוצמתם של מנגנונים כלכליים – לא ניסיון התחמקות, אלא ביטוי להרגשת חולשה מול כוחן הכל-יכול של תעשיות ענק. השותפות לדרך עם המוני צמחונים אנונימיים לא מקלה על תחושת הניכור, בדיוק משום שהם אנונימיים.
במקרה כזה, ההיגיון של טיעוני המסה הקריטית וההד החברתי נאבק ברגש עמוק. אם ההיגיון אינו פועל עוד, יש דרך לגעת ברגש עצמו: מפגש עם חבורת צמחונים חיה ונושמת, עשוי לחולל פלאים בסילוק התחושה שאין ליחיד יכולת להשפיע. תופעה זו מוכרת, למשל, בקרב משתתפים חדשים באירועי אנונימוס.
עניין של הרגשה
vegetables_t180k-n_id=5137_03.jpg
לסיום, הטיעונים שלעיל אולי אינם משכנעים דיים, שצריכת מוצרים מן החי לעתים נדירות, בבית, משפיעה על הייצור; “נכון, צריכה יומיומית משפיעה, אבל כשחוטפים בשר פה ושם, זה באמת בטל בשישים”. על כך ניתן לענות, שגם פעולות נדירות מצטברות, ושאם אין דרך לקבוע מתי פעולה משפיעה, הספק עצמו הוא סיבה טובה לחרם מלא.
כאן נכנס לתמונה גם היבט נפשי: תזונה היא עניין של הרגל. התלבטות בנוגע להרגלים ושינוי ההרגלים הם מבצעים מתישים, אך כשמתרגלים לתפריט מסוים, קל לדבוק בו. כלומר, קל יותר להגדיר את עצמך כצמחוני לחלוטין מאשר לראות בעצמך “אוכל בשר מצפוני”, אשר מתלבט לפני כל ארוחה האם הבחירה לאכול רגל של תרנגול תשפיע הפעם או לא.
אם האופציה לאכול תרנגולים “כמו כולם” נמצאת שם כל הזמן, קשה להתעלם ממנה וקשה שלא לחפש בכוח תירוצים, שישכיחו ממך את העובדה שהשניצל הוא חתיכה מגופו של תרנגול שחי בייסורים ומת באלימות. הצמחונות הטהרנית נדרשת לשם גיבוש זהות ברורה וגישה כנה, הפותר את הלבטים ומאפשרת לך לראות ב”מוצר” את מה שהוא באמת.
__________
המאמר פורסם לראשונה ב”זכויות בעלי-חיים השבוע”, שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים. להרשמה לשבועון לחצו כאן.